אי הסחלבים - חלק ב'

מאת: אריאל (ארי) קורנמל

בחלקה הקודם של סדרת הכתבות סיפרתי על מאפייניו הייחודים של אי הסחלבים, וחלק זה יוקדש למידע מעשי יותר – איך לטייל במקום יוצא הדופן הזה?

נתחיל מהתמצאות קצרה: בצדו המערבי של האי נמצא הנמל הראשי - קֶיי יוּאַן, בתי הספר - יסודי ותיכון, שני כפרים ושדה התעופה. בסמוך לשדה התעופה נמצא מרכז התרבות לַנְאֵן (蘭恩Lán ēn) – המשמר את תרבות לָניוּ, שם התגוררתי. במתחם ישנו מוזיאון קטן, תחנת רדיו, אולם ספורט וגן ילדים. עוד בדרום האי – תחנת הכוח, הצמודה למרכז התרבות לַנְאֵן, מרפאה ושני כפרים. מהחוף הדרומי אפשר לראות אי קטן ששמו הסיני שְיָאוֹ לַנְיוּ – לַנְיוּ הקטן (小蘭嶼Xiǎo lán yǔ) – זוהי הטריטוריה הדרומית ביותר של טייוואן. הוא אינו מיושב ומשמש לאימוני חיל האויר הטייוואני.

לניו הקטן - הטריטוריה הדרומית ביותר של טייוואן

כאמור, בצידו המערבי של האי נמצא המעגן הראשי, ואליו מגיעות הספינות מטייוואן. שני קווי שייט מופעלים אל האי וממנו: האחד יוצא כל ימות השנה מטאידונג (臺東Táidōng), והשני מתווסף בקיץ ויוצא מקנדינג (墾丁Kěndīng) – עיר הנופש שבדרום טייוואן. משך השייט הוא כשעתיים וחצי מטאידונג וכשעתיים מקנדינג והעלות כ-NTD 1200 (דולר טייוואני) לכיוון. הספינה היוצאת ממעגן פוגנג (富岡 Fùgāng) בטאידונג עוברת דרך האי הירוק, Green Island (綠島Lǜ dǎo), המרוחק כ-30 ק"מ מהאי המרכזי ואף נראה ממנו, ומשם היא ממשיכה לאי הסחלבים. אופציה אחרת כאמור היא טיסה, ואז היציאה היא מטאידונג בלבד. יש כ-6 טיסות ביממה והעלות כ-NTD 3000. היתרון בטיסה הוא בעיקר החיסכון בזמן וההימנעות ממחלת ים לרגישים לזה. היתרון בשייט, מלבד המחיר הנמוך משמעותית, הוא האפשרות לצפות בדגים המעופפים (בערך בין פברואר למאי), המזנקים מהמים לריחוף של כמה עשרות מטרים. תפגשו אותם גם כמנה נפוצה במסעדות המקומיות. בעונת הטייפון (בערך מיוני עד אוקטובר) התנועה לאי וממנו עלולה להיות בעייתית. קחו בחשבון שבגלל תנאי מזג האוויר עלולים להיות עיכובים משמעותיים בהגעה לאי וביציאה ממנו. במיוחד בעייתית ההגעה והיציאה במטוס, משום שיש מעט טיסות ומספר המקומות קטן, ולכן נוצרים תורים ארוכים מאוד ולתושבי האי יש עדיפות בתור. לא תוכלו לסמוך על ודאות היציאה מהאי בדיוק בתאריך שתכננתם! גם כאשר יש רוחות חזקות מדי מופסקות הטיסות. באחת הפעמים שטסתי לאי הגענו ממש עד אליו, חגנו מעל המנחת וכשהמטוס פנה לפיינל, טלטלה רוח חזקה את המטוס והטייס החליט לחזור לטאידונג. למחרת יצאתי לשם שוב, הפעם הניסיון נחל הצלחה. כשעזבתי את האי סופית, בסביבות יוני, בוטלו הרבה טיסות בגלל טייפון ונוצר ביקוש גדול לטיסות שעיכב אותי מספר ימים. מזג האוויר משפיע גם על קווי השייט, אם כי הם מפסיקים פעילות בשלב מאוחר יותר מאשר קו התעופה. בתנאים של גלים גבוהים השייט לא נעים ואתם עלולים לסבול ממחלת ים.

תיירים יכולים להתנייד באי באמצעות קטנוע, שכמו בכל טייוואן, הוא כלי התחבורה הנפוץ ביותר, ואפשר לשכור גם מכונית. מוניות אין. ניתן לשכור קטנוע במעגן הסירות קֶיי יוּאַן (開元港 kāiyuán gǎng) שבמערב האי שאליו מגיעות ספינות הנוסעים המגיעות מטייוואן ובמרכז התרבות לַנְאֵן תוכלו לשכור אופניים. . ישנו גם אוטובוס תיירים המקיף את האי - גללו למטה בקישור ללוח הזמנים באנגלית.

אופנועים להשכרה במעגן קיי יואן

אם תצאו מהמעגן ותעלו על הכביש החוצה את האי במעלה ההר לכיוון מזרח, הרי שבצד השני תגיעו לשני כפרים הממוקמים על מפרץ דוֹנְגצִ'ינְג היפהפה. מצפון למפרץ אפשר לעלות ברגל על גבעה ממנה נשקף נוף המפרץ המרהיב. מאותה נקודה אפשר לצפות גם לכיוון צפון לעבר חוף הצדפים (בֶּייקֶהשָה 貝殼砂Bèiké shā ), שמולו נשקף שרטון סלעי. במלחמת העולם השניה שלטו היפנים באי והאמריקאים, שמהאוויר השרטון נראה להם כאוניית קרב, הפציצו אותו ללא רחם. השרטון נמצא כאמור מול חוף יפה המכונה חוף הצדפים שבו אפשר – איך לא? - למצוא שלל קונכיות וצדפים. שם נמצא גם מצוק סלעי הנקרא צמד האריות, אם כי לי הוא מזכיר יותר צפרדעים. משם הכביש פונה לעבר צידו הצפוני של האי שבו נמצא הכפר לָאנְגדָאוֹ (朗島部落Lǎng dǎo bùluò) , שם ישנו מפרצון ציורי עם סירות הקאנו האופייניות לבני האי. בהמשך הדרך, שני סלעים מיוחדים המזדקפים בחוף הים. בהמשך הכביש, תחלפו תחת קשת סלע ומשם הכביש פונה דרומה לעבר מעגן הסירות קיי יואן.

שרטון אוניית הקרב

רשויות האי הציבו לִיאָנגטִינג גדולים (כזכור מהכתבה הקודמת – מין מרפסת מוצללת, חלק מהבנייה המסורתית של בני הטאו) לרווחת התושבים והתיירים בנקודות שונות ברחבי האי הצופות אל הים. הרגישו חופשיים לשבת בהם כאוות נפשכם, רק אל תשכחו לחלוץ נעליכם כמנהג המקום ולהשאירם בחוץ לפני שאתם עולים למרפסת. מול מרכז התרבות לַנְאֵן, מעבר לכביש, ישנו לִיאָנגטִינג שאולי תראו ממנו אנשים שוחים בקבוצות בין הסלעים שממול – הם שוחים עם שנורקל וצופים בחיים התת ימיים. בסביבת לָניוּ אתרי צלילה ושמורות אלמוגים ומהמעגנים השונים יוצאות סירות עם קבוצות צוללנים לעומק הים. בלילה תוכלו לראות עשרות אורות הרחק בים. אלה הם דייגי הדיונונים המשתמשים בתאורה חזקה מאוד לשלייתם.

את ה"טאטארה" – הסירות המסורתיות של בני הטאו - ניתן לראות בעיקר במפרץ דוֹנְגצִ'ינְג במזרח, ובמפרצון שבצפון. אם תרצו לראות בית בבניה מסורתית מקרוב, גשו למרכז המבקרים לַנְאֵן בו מוצג בית כזה לתיירים, שם תוכלו לרדת לבור ולראותו מבפנים. ככלל, יש לזכור שצילום הוא נושא רגיש בלניו והמקומיים לא אוהבים שמצלמים אותם או את בתיהם ללא רשות, לכן כדאי לברר איתם אם הם מסכימים לפני ששולפים מצלמה.

טאטארה במפרץ לאנגדאו

הביקור באי, או במקרה שלי - המגורים בו, כרוכים גם במפגש עם פערים תרבותיים רבים. כששהיתי באי התנדבתי במרכז התרבות לנאן. באחד הימים, האיש שאתו עבדתי יום יום לא הגיע לעבודה. כשבררתי את הסיבה, אמרו לי שאביו הלך לעולמו. שאלתי מה מנהג המקום, האם לבקרו בביתו? אמרו לי שזה לא מקובל. גם הוסיפו שאל לי להעלות את העניין כשיחזור לעבוד. ע"פ מנהגם, מוות במשפחה הוא עניינה הפרטי ורק בני המשפחה הקרובים מתכנסים ואצלם לא מקובל לומר דבר לבני המשפחה האבלים. עד היום אני תוהה אם אמרו לי את זה רק כי הייתי זר או שבאמת הם לא אומרים דבר לקולגה ובן כפרם האבל.

במרכז התרבות לַנְאֵן מופעל גן ילדים לבני 3 עד 5. לקראת סוף שנת הלימודים, יצאו ילדי הגן הבוגרים, בני החמש שבשנה לאחר מכן יתחילו כיתה א', לטיול שנתי בן יומיים ברחבי האי. הוזמנתי ללוות אותם בטיול, במהלכו היה סיור ביער כשבשלב מסוים צעדנו לתדהמתי בשביל צר על פי תהום. בהמשך הסבירו לילדים על זיהום הסביבה והם אספו זבל מהחוף, ולקראת אחה"צ טיפסנו לראש הר הצופה לעבר מערב האי, כשמבין הזאטוטים לא נשמע אפילו ציוץ של מחאה על הקושי בטיפוס.

ילדי הגן עם השלל שאספו בחוף

בזמן שהותי באי התקיים אירוע ספורט שנתי שבו תושבי האי בלבד התחרו ביניהם בענפים שונים כשכל כפר נושא דגל עם הלוגו שלו. הם התחרו בענפים כמו ריצה, קפיצה לגובה, מרוץ שליחים ומשיכת חבל, אבל קיימו גם תחרויות מסורתיות שבהן, לבושים בבגד המסורתי, הם התחרו בדָיִש (פעולה חקלאית שמטרתה להפריד את המוץ מהדגן).

כמו סִינָי לישראלים, כך לניו לטייוואנים – זה לא רק מעבר במרחב לטריטוריה רחוקה, אלא גם ובעיקר מעבר מנטלי למרחב שמתנהל בפשטות ובקצב אחר, אטי והרבה יותר רגוע, המאוכלס בתושבים לבביים מאוד. לא פשוט להגיע לשם ולפעמים גם לא פשוט לצאת אבל אם יש לכם אפשרות, המקום בהחלט שווה ביקור.

תחרות דיש מסורתית ביום הספורט

מתכננים ביקור בטייוואן ורוצים להפיק ממנו את המירב?

מתחילים פרויקט הקשור בטייוואן וזקוקים לייעוץ והכוונה?

מעוניינים לשלב בטיול שלכם סיור תרבות מעמיק עם מיטל מרגוליס לין?

לכל עניין ושאלה אנחנו מזמינים אתכם ליצור איתנו קשר.