רוב האנשים המבקרים בטייוואן בפעם הראשונה מופתעים לגלות על השבטים הילידים של האי, שהם למעשה הראשונים שהתיישבו בו לפני למעלה מ-5000 שנים! גם היום, שבטים כמו האמיס, אטיאל ופאיוואן עדיין חיים בהרים ולאורך קווי החוף, ומשמרים עולם תרבותי עשיר במסורות מסקרנות, טקסים עתיקים, מלאכות יד מורכבות, שפות נדירות, וכמובן מאכלים מיוחדים. השבטים הללו מספקים פסיפס חי וצבעוני שמציג את המגוון התרבותי של טייוואן בדרכים שלא רבים זוכים לראות. בסדרת הכתבות הבאה תוכלו לגלות את סיפורו של כל שבט ולצאת למסע לגילוי הסודות העתיקים של האי. סקרנים ללמוד עוד? בואו נצלול :)
והפעם:
שבט הבונון!
אנשי הבונון (Bunun), אחת הקבוצות האתניות המרתקות בטייוואן, חיים בגבהים המרשימים ביותר בין העמים הילידים של האי. מפוזרים משני צידי רכס ההרים המרכזי בגבהים של 500-1,500 מטרים, הבונון הם חברה פטריארכלית המחוברת עמוקות לרוחניות ולמסורות עתיקות יומין. התפשטותם ההיסטורית ברחבי טייוואן והאופן בו הם משמרים את תרבותם ואת אמונותיהם מסקרנים חוקרים ומבקרים מכל העולם.
הבונון מכנים את עצמם "בונון״, שבשפתם פירושו "אנשים" או "בני אדם". הם מתחלקים לשישה ענפים עיקריים לפי ניב ומנהגים. נכון לינואר 2020, אוכלוסייתם מונה כ-59,536 נפשות, המפוזרות בעיקר בעיירות שונות במחוזות ננטו, חואליין, טייטונג וגאושיונג. בשנים האחרונות חלה גם עלייה בהגירה לערים, מה שמביא לשינוי והתפתחות בתוך החברה הבונונית המסורתית.
אוכל, קדימה אוכל:
אנשי הבונון עוסקים בחקלאות slash-and-burn, שיטת חקלאות מסורתית שבה חקלאים מפנים שטחי יער או שיחים על ידי כריתה ושריפה של הצמחייה הקיימת. לאחר מכן הם משתמשים באדמה שהתפנתה לגידול גידולים חקלאיים, במקרה של הבונון - דוחן, תירס, בטטה ועוד. השיטה הזו מאפשרת להם לנצל את הקרקעות ההרריות הקשות ולעבד אותן בצורה יעילה. עם הזמן, התזונה של שבט הבונון השתנתה, וכיום היא מתבססת בעיקר על אורז ובטטות כמזונות עיקריים, בנוסף לצמחי מאכל ופטריות בר המשמשים כמזונות נוספים. עוד מרכיב חשוב בתפריט הבונוני הוא אפונת יונה, בה הם משתמשים בעיקר להכנת מרק אפונת היונה המפורסם, שמתאים במיוחד לאקלים ההררי.
מה לובשים?
לבושם המסורתי של אנשי הבונון הוא עשיר ומגוון, ומשקף את הקשר העמוק שלהם לטבע ולמשאביו. בגדי הגברים כוללים כיסויי ראש מעור, נעלי עור, כיסויי חזה מעור ווסטים ארוכים ללא שרוולים עם כפתורים מלפנים. הביגוד עשוי מפרוות, פשתן וכותנה. בגדי הנשים עשויים בעיקר מבדי ראמי אשר עשויים מסיבי צמח הראמי (מכונה גם ״סרפד סיני״), והם כוללים שמלות מסורתיות ופריטי לבוש אחרים המעוטרים בעבודת יד מרהיבה.
נישואים פלוס:
מבנה המשפחה והנישואים של הבונון הוא פטריארכלי, והירושה עוברת דרך האב. הם יוצרים משפחות מורחבות פטריארכליות, מין תת-חמולות החולקות שטחי ציד וחקלאות, וגם תחושת כבוד משפחתית.
איפה גרים?
הבתים המסורתיים של הבונון בנויים מצפחה, עץ, סכך וקליפת ברוש טייוואני. לכיריים יש חשיבות רבה בבית הבונוני: הכיריים מימין מיועדות לבישול ואלה משמאל לטקסים. "מחסן האורז" הוא המקום הקדוש ביותר בבית - שם מתקיימים טקסים חשובים כמו טקסי לידה ונישואין, והכניסה אליו מותרת רק לבני המשפחה. הבית המסורתי אינו רק מקום מגורים, אלא מרכז חיי המשפחה והקהילה, ומסמל את הקשר ההדוק בין הדורות והמסורת.
מוזיקה:
אחד מההיבטים התרבותיים הבולטים של הבונון הוא המוזיקה הפוליפונית בת שמונה חלקים. פוליפוניה, לקוראינו שאינם מוזיקאים, הוא מרקם מוזיקלי שבו מספר קולות עצמאיים נעים במקביל זה לזה, בלי היררכיה מובהקת ביניהם. פולי = הרבה, פוניה = צליל/קול. יצירה פוליפונית דורשת ריכוז רב בעת ההאזנה, אך באותה מידה היא גם מעניינת ומפתיעה.
ובחזרה לבונון - תפילת קציר הדוחן של השבט זכתה להכרה בינלאומית בשל השירה ההרמונית המרשימה שלה. הטקס מתקיים מנובמבר עד דצמבר, ובו גברים מוסמכים מסתובבים בחצר הבית ושרים את תפילת הקציר כדי להבטיח שנה של יבול מוצלח. הבונון מאמינים שככל שהשירה הרמונית יותר, כך תגדל התנובה.
לא הבנתם כלום? הכי טוב פשוט להאזין בעצמכם. ספרו לנו לאחר מכן מה חשבתם :)
במה מאמינים?
הבונון מאמינים ברוח ההניתו (Hanitu), המייצגת את הרוח של כל יצור בטבע - בני אדם, בעלי חיים ואף צמחים. לתפיסתם, לכל אדם יש שני הניתו: הרוח הרעה על הכתף השמאלית שמביאה תכונות שליליות כמו אלימות, חמדנות וכעס, והרוח הטובה על הכתף הימנית אשר מביאה נדיבות ואחווה. בנוסף, הבונון מאמינים בדיחנין (גן עדן), שהוא מקור הכל והאל השמימי של רוח האדם, ואליו כמובן שואפים להגיע לאחר המוות. גם חלומות מהווים מרכיב חשוב באמונות הבונון - הם נתפסים כמסרים מהאלים וכמדריכים לחיי היום-יום, ונחשבים לכלי ניבוי ותקשורת עם העתיד.
טקס המלהטנגיאן:
הטקס המרכזי והחשוב ביותר בשנה עבור הבונון הוא "מלהטנגיאן" (Malahtangian), שמטרתו היא תפילה להצלחה בציד ולקציר מוצלח בחקלאות. ההכנות לטקס מתחילות מספר ימים מראש, כאשר הגברים יוצאים לציד בהרים והנשים מבשלות יין בבית. הטקס עצמו מתחיל לפנות בוקר, אז הכומר קורא לכל הגברים והילדים להשתתף, בעוד הנשים נשארות בחוץ. הטקס מתחיל בירי, ואחריו ממשיכים לטקס האש ("מפאטוס" בשפה המקומית), בו מדליקים אש ומעניקים מנחות של נשק ובשר. לפני סיום הטקס, אנשי בונון שרים מזמורי תודה, ולבסוף מוצעת לאלים עצם חיה, המסמלת קריאה לשלום ושלווה לכל הנפשות החיות, והרגעת רוחו של האויב.
לאחר הטקס מתקיימת "הצהרת הכבוד" (Malastapang), שבה הגברים מכריזים על מעשי הגבורה שלהם, מפגינים את כוחם וגם מחזקים קשרים חברתיים.
שבט הבונון סקרן אתכם?
עברו לפרק הבא והסתקרנו גם משבט הפאיוואן - הידועים באהבתם לטבע ולאחדות הקהילה, ומחזיקים בשלושה אוצרות אגדיים.
מתכננים ביקור בטייוואן ורוצים להפיק ממנו את המירב?
מתחילים פרויקט הקשור בטייוואן וזקוקים לייעוץ והכוונה?
מעוניינים לשלב בטיול שלכם סיור תרבות מעמיק עם מיטל מרגוליס לין?
לכל עניין ושאלה אנחנו מזמינים אתכם ליצור איתנו קשר.
Comments